חוויות עם רועי

הדירות בתל אביב, דירות שניים שלושה חדרים במקסימום. אצלנו דירת שני חדרים עם מרפסת סגורה, מקום מושלם לפינת לימודים. אני ורועי העברנו שעות ארוכות בפינה הזאת. שולחן ארוך, בהתחלה הייתי מביא כיסא מהשכנה למעלה ולימים מהחדר שינה מפינת העבודה השנייה. אבל מעצם המבנה של הדירה והגודל של הדירה, ישיבה בפינת לימודים זה בעצם ישיבה גם במטבח וזה בעצם ישיבה גם בסלון. הכל ביחד. ובחור כמו רועי, עם רגליים ארוכות ואישיות כובשת, יכול היה בקלות לשבת בפינת לימודים ולהיות חלק מכל שיחת חולין באזור אחר בדירה. בשלב כלשהו של היום מיטל הייתה חוזרת הביתה מהעבודה, רועי כמובן אצלי ביום לימודים ארוך וזאת כבר נהייתה ישיבה של כולנו על איזה קפה, בירה, או שמזמינים משהו לאכול. היה כיף שרועי היה אצלנו. תמיד היה מצחיק, חיובי, נותן בוסט של אופטימיות. באחת הפעמים, מיטל נשארה בבית, לא הרגישה כל כך טוב. באותם ימים אנחנו בתקופת קורונה, אנשים מתחילים לגלות שהמחלה הגיעה גם אליהם. ערכות בדיקה ביתיות, מסיכות, בידודים, ומתחמי בדיקה מאולתרים מפוזרים בכל מיני מקומות ברחבי העיר. רועי כבר הגיע ליום לימודים. אחרי שהבדיקות הביתיות נכשלו ספק בשימוש לא נכון ספק באיכות בינונית, מיטל הלכה להיבדק במתחם בבימה. אני מחזיק אצבעות שלא נצטרך להיות בבידוד אני והיא ולגרור לתוכו גם את רועי. וכנראה שגם את שי. הבדיקה חיובית. איזה כיף. עכשיו כל בן אדם אחר, כנראה היה לוקח את חפציו, מתבאס קצת שהכניס ראש בריא למיטה חולה, הולך לביתו ומנסה להינות מהספק הקטן של ״אולי לא הייתי איתם מספיק זמן כדי להידבק״. אבל רועי כמו רועי, עם טונה של אופטימיות, שמחה ואהבה - אמר:״ טוב מה, אני כבר פה״ בחיוביות יתר. ״שמעו סבתא שלי עושה מרק כתום מ-ט-ו-ר-ף״. לא עברה שנייה ורועי כבר היה עם סבתא על הקו מארגן רשימת מצרכים. יצאנו לטיב טעם, רועי מלא מוטיבציה להכין את המרק, אני ספק לא נעים לי כי בטח אני גם חולה, אספנו מה שצריך וחזרנו הביתה. רועי מנצח על המרק והסיר, אני בדמות סו שף חותך מה שצריך, ומיטל כבר בספה מכוסה בכירבולית נכנסה לדמות החולה. מבט חטוף בסיר, והמרק מתחיל לתפוס צבע - להפתעתנו הגמורה הצבע היה ירוק. עד היום הסיבה לא ברורה, כנראה החלפנו קצת מצרכים כתומים בירוקים, רועי כמובן תופס את הראש מבולבל מהצבע של המרק - היה ערב מצחיק ובלתי נשכח. למשך יומיים המרק הירוק היה למנת הבית. מיותר לציין שהיה טעים מאד ומנחם :)

חזרתי אחרי חצי שנה מדרום אמריקה, נפגשנו ביום חמישי בערב אצלי בבית ברעננה והזמנו המבורגר, לא רצינו שבזה יגמר הערב אז הזמנו כרטיסים לסרט בסינמה סיטי בגלילות. בדיוק פתחו את הכביש החדש של 531 אני נוהגת רועי לידי, בחור מבוגר עם לקסוס נסע באדום ונכנס בנו בצד (בדיעבד אחרי כמה ימים החלפתי דלת אחורית, פגוש אחורי, את כל הבגאז ו2 גלגלים) התלבטנו אם להמשיך אבל יאללה היו לנו כרטיסים לסרט, האוטו עוד נוסע, נוסעים ! יוצאים מהסרט ב2 בלילה ומגלים שיש פנצ׳ר בגלגל, אני כבר רציתי להזמין גרר אבל כמובן שרועי לקח על עצמו את המשימה ותוך 10 דק החליף גלגל וחזרנו הביתה. הרבה שנים וכל כך הרבה חוויות ביחד ובכולם פשוט יצאת תותח על!

סקי מסלול שחור שנה שעברה עמדנו בצומת הזאת. אתה אמרת בביטחון שאנחנו צריכים לקחת את המסלול השמאלי ואני אמרתי שצריך להמשיך ישר. אמרתי לך שאין מצב וזה מסלול שחור ואני לא עושה שחור. ואתה שוב בשיא הביטחון אמרת זה לא שחור זה כחול. וזרמתי איתך. באמצע המסלול הבנתי שזה שחור, מרחוק בתנועות פנטומימה התעצבנתי עלייך, הורדתי ממני את הסקי והחלטתי שאני עולה ברגל חזרה למעלה. ועכשיו, הדבר הראשון שרציתי לעשות זה את המסלול השחור. עמדתי למעלה, ובראות יותר טובה מהפעם הקודמת היה אפשר לראות שהמסלול הכי שחור שיכול להיות. ועשיתי אותו, בלי שום פחד, בשבילך.

מגלים לרועי ושי שאני בהריון. הכנסנו את הבדיקת הריון החיובית לתוך קופסה קטנה ואמרנו להם שזו מתנה מוינה (בדיוק חזרנו), בסרטון אפשר לראות את רועי פותח את הקופסא ומיד מבין. את ההתרגשות והפרגון האינסופי אתם יכולים לראות בעצמכם.

ביום חמישי שושה ואני היינו ביום מלא בעשייה והכנות לקראת הרווקות של אופק למחרת. רועי התקשר לשי, שבדיוק הקליטה עם הקול היפה שלה חלק מהסרטון חתונה שעשינו לולרי ולאופק. אחרי כמה דקות, שי חזרה לרועי, והדבר הראשון שהוא אמר לה זה היה ״חיייים שלי״. הוא היה על רמקול, ואני נמסתי. חשבתי לעצמי, כמה קליל הבן אדם הזה, כמה מפרגן, כמה הוא אוהב את שושה, ממש ישבתי וחשבתי לעצמי איזה זוג מדהים, כמה הוא אוהב אותה וכמה משתי מילים אפשר להרגיש את זה. רועי, הקלילות שלך, הספונטניות שלך, האווירה המיוחדת שלך באוויר, כל אלה כל כך חסרים לנו.

הלכנו לעשות סיור שטח למקום בו הוא מציע - לראות אם אפשר להרים שם רחפן ואיך זה נראה. צילמנו מכל הזוויות עד שמצאנו את המקום הנכון ורגע לפני שהורדנו את הרחפן וחזרנו לתל אביב, נגרי מסתכל עלי ומבקש "משהו אחרון". אני מחייך אליו ואומר לו "אתה רוצה לצלם כשאתה מציע לי כדי לראות איך זה נראה נכון?" והוא אומר "כן אבל מוחקים מיד אחרי". אני מרים את הרחפן והוא מבקש ממני את ידי - בעיקרון, אני אמרתי כן אבל הוא עדיין החליט להתחתן עם שי בסוף. כשהורדנו את הרחפן ניסיתי לשמור את הסרטון ולשלוח לחברים אבל הוא התבכיין...

הסיפור הוא כזה - רועי היה אצלנו בדירה כשהתקשר אליו המפקד שלו. רועי (בנוהל) שם אותו על רמקול ואני שמעתי את השיחה בה הוא מודיע לרועי שהוא מעלה אותו לדרגת סרן במיל׳. מיד לאחר השיחה הייתי חייבת לצטט בקבוצה של המשפחה את מה שהמפקד אמר: ״רועי קיבל עכשיו טלפון מהמפקד יחידת מילואים והוא הודיע לו שהוא בחר להעלות אותו לדרגת סרן. אמר לו במילים אלו ממש: ״אנחנו לא חברה פרטית ואני לא יכול לתת לך אוטו יותר גדול או יותר מניות אבל זה המעט שאני יכול לעשות כדי להביע את ההערכה שלי אליך״ סופרלטיבים נוספים ינתנו במעמד הטקס. א ל ו ף👑״ בתמונה- רועי לובש את המדים שפסטרנק מיד הביא לו מהארון שלו כדי לחנוך את הדרגות

2020, יצאנו לטרק סובב המון בלאן באירופה, שני הזוגות- שי, רועי & רועי ואני. כמובן שבכל פעם שיש עצירה, רועי ורועי חייבים לחקור את השטח ולטפס לגבעה הכי גבוהה בזמן ששי ואני נחות ומתפננות למטה. בפעם הזו הם הגיעו לגבעות מושלגות והחליטו שזה מצחיק לגלוש עליהן על התחת. והדבר הבא ששי ואני רואות זה את המכנסיים של רועי סחוטות והבנים מבסוטיייים ונקרעים מצחוק על רועי שלא הצליח לבלום ונכנס כולו לשלולית של מי קרח.

יכולות הפירגון של נגרי הן אינסופיות, לא מוותר ותמיד נמצא בכל רגע כדי להרים, גם בזמנים שפחות נוח. בתמונה - נגרי הגיע לבית הכנסת בשעה 07:00 בבוקר ביום שבת (!!!) כדי לשמוע על הכרזת השם של יהל

היינו צוות במבי במילואים. לא אשכח את היום שאמרו שאתה המפקץ החדש (ישן) שלנו! שמחנו כל כך ואני בהומור אמרתי לחבר׳ה ״מה יש לכם? זה נורא עכשיו לא נוכל לזרוק ז*ן״ תמיד צחקנו, שלא משנה באיזה גיל וכמה ילדים יהיו לכל אחד מאיתנו, אתה תגיד משהו ואנחנו נבצע מתוך יראת הכבוד הענקית שיש לנו אלייך. וכמו שחשבתי, הגעת אל הצוות והקאדרים התחילו… ״בנין אתה אחראי מחסן, תרשמ״צ אותו״ ואני, כבר בן 24 וממש לא בראש של משימות של חייל צעיר אומר לך ״נו מה קשור עכשיו?״ לוקח נשימה עמוקה ואומר ״טוב נגרי״ והולך לבצע כמו חייל טוב. מקרה נוסף הייתה הריצה המיותרת של 6 בבוקר באימון המילואים. לא אשכח את טלוס וכמה הוא התבאס וניסה להמריד את כולם, אבל שוב, זה מה יש נגרי אמר ואת זה עושים, הסכמנו בינינו. הייתה לך יכולת אדירה להכיל את השטויות, את ההתבכיינות ואת הסתלבט של כולנו. היית גאה בצוות שיש בו הכל מהכל. צחוק, פלאברה, וביצוע המשימה בצורה הטובה ביותר! הפחד הכי גדול שלנו היה לאכזב אותך. מקווה שאתה מסתכל מלמעלה ומחייך חיוך של אלה הדפוקים שאני גידלתי. אוהב לנצח ❤️

בטיול חברים לסקי בואל טורנס רועי היה מתכנן כל לילה עם מפות לאן וכמה נגלוש יום למחרת, קראנו לו רועי המדריך.. תמיד היה בטוח בעצמו שהוא יודע לאן מגיעים ולא תמיד הוביל אותנו למסלולים טובים לכולם (שי תעיד שלא הכל עבר חלק אצלנו הבנות;)) אבל אין ספק שזה היה טיול חברים בלתי נשכח !

הייתה לנו מסורת ללכת לשחק באולינג, וכל פעם רועי היה בטוח שהוא הולך לנצח אותנו. לא מעט התערבויות היו וכל פעם הוא הפסיד וקבע עוד טורניר באולינג שבו הוא ינצח אותנו. חשוב לציין שהוא לא הסכים לשחק עם השוליים ואנחנו שיחקנו עם שוליים, אז אולי הוא בעצם ניצח(;

בארוחת שישי לכבוד היום הולדת שלי ושל רועי, כל אחד הראה משהו שהוא יודע לעשות ורועי גילה שהוא יודע להוציא עשן מהפה, עדיין מחכה למצוא עוד בן אדם שיודע לעשות את זה

פריז, 2021, רועי מחליט שהוא מדריך הטיולים שלנו ולוקח יוזמה להרחיב לנו את הידע הכללי.

יוםהולדת 27 לרועי אצל הנגרים במרפסת בגליל ים, בדיוק מוציאים לרועי את העוגה האהובה עליו שמיקי מכינה - קרמשניט. ווליום חובה למי שרוצה לשמוע את ביצועי השירה של גל ברקע 🎷

שעת בוקר מוקדמת אני משכנע את רועי שקופצים לתוך האגם הקפוא (מי קרח בחוץ קור של בוקר) כשממול רואים את הMont Blanc. רועי מגיע עם הרבה מאוד בטחון לסיטואציה, חשב שהוא כבר היה במים יותר קרים - תראו עד הסוף תראו איך הוא הגיב! 😂

רועי היה החבר הראשון שהחזיק את שריי בבית החולים. משום מה הבעל של לינדה היולדת היה יותר עייף ממנה ולכן רואים אותו שוכב ישן מאחור. התמונה מסמלת את האהבה לחיים (חדשים) שהיה לרועי. החיוך של רועי מראה עד כמה הוא היה שמח בשבילנו. זה מזכיר גם כמה הוא דיבר על ההריון של אחותו… כאילו העובר היה אצלו בבטן. אני שמח מאוד שלפחות הוא ידע שאחותו עומדת ללדת - זה שימח אותו עד אין קץ. הוא לא הספיק להיות ׳דוד על אמת׳, אבל אבל הסיפור כבר מסופר וימשיך להיות מסופר לאחיינית שלו שריי. גם בגן הקסום ברעננה יודעים שרועי היה דוד אמיץ ותותח.

הסרטון היחיד שהספקתי לצלם מהחתונה הכי מטורפת הכי פסיכודלית שהייתה בעשור האחרון.

שבועיים לפני ה-7/10 היינו בסיני, רוני, עידו שי ורועי. הגענו לסיני באמצע הלילה וממש חששנו מהנסיעה בסיני, ושהנהג חלילה יעשה תאונה. לכולנו היה ברור שרועי יושב מקדימה ודואג לנו. ובאמת שהרגשתי הכי בטוחה בעולם שאתה זה שתדבר עם הנהג ותראה שהכל טוב. וכמובן שעשית את זה בדרך הכי אופיינית לך והתחברת אליו והגעתם לשיחות על כל נושא אפשרי. ב2 בלילה הגענו לקאמפ שלנו, גילינו שאין לנו שני חדרים כמו שסגרנו ויש חדר אחד לארבעתנו, במקום להתבאס פשוט זרמנו וצחקנו מהסיטואציה. כי זאת לגמרי פשוט האנרגיה המדבקת שהייתה לך. היה לנו ארבעה ימים הכי כייפים בעולם ביחד, שמלאים במלא צחוקים, שיחות נפש וזמן איכות בלי טלפונים ובלי שום דבר חוץ משמש ים ופשוט כולנו ביחד. כלכך שמחה ומודה על זה שהספקנו ולמרות כל הלוז העמוס לא ויתרנו על החופשה הזאת 💔 שחזרנו מסיני אני ועידו אמרנו אחד לשניה, שי ורועי כזה זוג מושלם, שפשוט חשבנו מה אפשר "להעתיק" מהם שיהיה גם קצת שלנו ככה. זוג מהאגדות של אחד למיליון 🩷 מלאים בפרגון, אהבה, הכלה ומלאי שמחת חיים! רועי אתה חסר לנו כלכך, מתגעגעים בלי סוף 💛

כשמשפחת נגרי עברו מרעננה להרצליה הם דאגו להנביט לכל אחד גרעין מנגו מהעץ מנגו השווה שלהם. רועי דאג לו, השקה אותו והתלהב כל כך שהוא מצליח לשמור עליו חי. לפני כמה חודשים הוא התחיל לנבול ורועי ממש ניסה להחיות אותו חזרה עד שזה כבר לא הצליח לו והוא התבאס על זה בטירוף. ב-17/11/23 אני יושבת בגינה אצלי בבית ברעננה ורואה פתאום במרכז הדשא עלה שגבוה מכולם. מתקרבת אליו וישר מזהה שמדובר בעץ מנגו שבאמצע שום מקום מתחיל לגדול לו. הגנן היה בהלם ואמר שזה לא הגיוני שהוא הצליח לגדול כי הוא כל הזמן מכסח שם את הדשא… מפה לשם התפקיד שהכי לא אהבתי בבית של להשקות את העציצים הפך להיות התפקיד החדש שלי.

רועי היקר, במקרה הלידה התאחרה בשבוע ובמקרה בתיה יצאה מהבית חולים והספקתי לבוא לראות אותך בחתונה שלך למרות שכבר דיברנו שאולי לצערי זה לא יקרה. במהלך החתונה כבר תכננו להיפגש אחרי אבל הפגישה שלנו תצטרך לחכות. אני אוהב אותך בלב שלם והייתי מפקצ ואח בשבילי. קשה לי עכשיו להיפרד כי אני צריך להיות חזק בשביל הפלוגה שלי אבל תדע, אני אוהב, מוקיר ומעריך אותך כל כך ואתה בלב תמיד תיהיה איתי. זכיתי לתמונה איתך בחתונה של רון ואני מקווה שאמצא את התמונה שלנו מהחתונה שלך. אוהב אהבה מלאה, שלך פזי.

כמה הייתי גאה בך כאשר סיימת קורס קצינים. כמה הייתי בעננים כשהתקבלת לקורס טיס כמה התרגשתי כשהפכת ללוחם וקצין ביחידה העילית לוט״ר נזכר בגעגוע בשיחות בנינו כאשר היית מתלהב ואומר לי אבל סבא! אני מתבונן בוואטסאפ האחרון בו אתה שולח לי ברכות והמון המון אהבה ליום הולדתי יום אחד לאחר שלך. אתה כותב כמה אתה אוהב ושהגיע הזמן שאתה ושי תבואו שוב להתארח אצלנו. אבל רועיקי האהוב, התברר לי שהכרתי רק חלק ממך ולא ידעתי לצערי אלא רק אחרי לכתך כמה אנשים אהבו אותך, העריצו אותך, ביקשו להיות בחברתך ותחת המנהיגות והפיקוד שלך. לא סיפרת לי כי בד בבד עם היותך מקסים וחכם היית גם ילד צנוע, ילד כל-כך רגיד שאני הכרתי בו בעיקר את הצד הרך הכמעט נשי ואילו בשבעה גיליתי את החלק השני, הגבר ההחלטי, המנהיג הסוחף, זה שדואג לכולם וכולם רוצים להיות איתו. רועיקי היקר אתה עמוק בליבי ותמיד תמיד תשאר שם. סבא מוטי שלך מצדיע לך.

ב-2021 יצאנו לטרק סובב מונט בלאן, בו הלכנו כ-20 ק״מ ביום בין הרים מושלגים וכרי דשא ירוקים ונופים מטורפים. הטרק כלל מעבר באיטליה דרך צרפת ונגמר בשוויץ. פה בתמונות אנחנו ממש ביום הראשון של הטרק באיטליה, רועי ורועי על המסלול והמפות ואנחנו אחריהם מעכלות את כמות העליות שבדרך.